המצב הטבעי של האדם הוא בהירות.
אם נקבל במתנה טיסה לחו"ל לחופשה מפנקת, נדע מיד אם בא לנו לטוס או לא. אם מישהו יציע קערה עם מרק-עכברים, יהיה ברור לנו אם אנחנו רוצים לטעום או לא. במצב של איזון והקשבה פנימית מלאה, האדם אמור לחוות את כל המציאות שלו בבהירות הזו.
אבל איכשהו יוצא שאנו חווים גם הרבה בלבול וחוסר בהירות.
תקופות של בלבול נחוצות לנו כדי להבין את עצמינו טוב יותר ולפענח את הסימנים שבאמצעותם היקום מכוון ומוביל אותנו אל התחנה הבאה שלנו. חוויית הבלבול לא נעימה, אך הכרחית. כך לומדים, כך מתפתחים.
להלן מספר טכניקות קצרות ופשוטות לעזרה-עצמית בתקופה מבולבלת.
1. בלבול הוא לא תקלה
ראשית, נזכיר לעצמנו שבלבול הוא לא תקלה אלא חלק מהדרך.
מגיל צעיר הפנמנו מסרים סביבתיים שגורמים לנו לחשוב (בטעות) שיש אנשים שהכל ברור להם תמיד, ושאנחנו צריכים להיות כאלה. לכן כשאנו חווים בלבול, אנחנו מיד מניחים שמשהו לא בסדר אתנו.
אמנם המצב הטבעי של האדם הוא בהירות, אך זה לא מצב קבוע וסטטי, אלא נקודת איזון שחוזרים אליה שוב ושוב אחרי תקופות של בירור פנימי ואי-בהירות. אלה מעגלי-הטבע של הנשמה, כמו עונות השנה, וחשוב לזכור את זה ברגעי הבלבול. זה בסדר להיות מבולבלים. עדיף להתמסר לשלב הזה במקום להתנגד לו.
2. שאלה קטנה
בתקופות בלבול אנחנו נוטים ללכת אל הגרנדיוזי ולשאול את עצמנו שאלות קיומיות, כמו 'מה הייעוד שלי בעולם?', 'למה אני כאן?'. יש בזה אמת, כי זהו הבירור הפנימי שלשמו קיים הבלבול מלכתחילה. אולם התשובות הגדולות בדרך כלל יגיעו במבט לאחור, בסוף הבלבול. בינתיים מועיל יותר לאמץ הרגל קטן יומיומי, לשאול את עצמי כל בוקר:
מה היקום רוצה שאעשה היום כדי להעביר את האור שלו דרכי?
הרי כולנו כאן כדי לתת, כדי להיות צינורות של אור. היקום פועל דרכנו, הוא מעביר דרך הצינור שלנו אהבה ונתינה, אור וריפוי. לכן נמקד את עצמנו מדי בוקר בבירור פשוט, במינון קטן שנוח להתמודד אתו. נשאל את היקום: היכן אני נחוץ היום? ואז נבקש להרגיש בתוכנו את התשובה.
ככל שנתאמן בהקשבה, התשובה תגיע אלינו בבהירות גדולה. התשובה יכולה להיות גם 'לנוח ולאסוף כוחות', ולא רק דברים שקשורים בעשייה למען הזולת. הרי גם אנחנו 'זולת', ולפעמים אנחנו זקוקים לעצמינו.
3. הקשבה למסר
כאשר אנו חווים בלבול שנובע מתקופה מאתגרת, מקושי או כאב, אנו מחפשים את המשמעות, את הפרספקטיבה הרחבה וגבוהה על החוויה שלנו. זה חשוב ונכון, אולם הפרספקטיבה הרחבה מגיעה לרוב בהמשך, במבט לאחור. כשאנחנו עדיין בתוך ההתרחשות, אין לנו שדה-ראיה רחב מספיק להסיק מסקנות. כך הקושי והבלבול הופכים גם לתסכול וייאוש. יעיל יותר לצמצם את החקירה הקיומית לשאלה ממוקדת:
מה הקושי או הכאב הספציפי הזה יכול ללמד אותי?
לדוגמא, אם חוויתי פרידה קשה מבן-זוג, במקום למהר לחפש תשובות על מהות החוזה הנשמתי בינינו, למה נפגשנו בגלגול הזה, ולמה נפרדנו בצורה כל-כך כואבת, אתמקד בשאלה: מה הפרידה הזאת יכולה ללמד אותי? אולי זהו שיעור על הצבת סטנדרטים בזוגיות, שיעור שמלמד אותי למה אני ראויה, ואיך לא להתפשר בעתיד עם קשר זוגי שלא עונה על הצרכים שלי.
כך אפשר לעשות גם עם כאב פיזי. למשל, כאבים ברגליים יכולים להיות מסר מהגוף שהגיע הזמן ללכת לכיוון חדש, או שיש משהו בחיינו שדורש חישוב מסלול מחדש. קשיים במערכת העיכול יכולים ללמד אותנו על דבר-מה בחיינו שלא 'בא לנו טוב' במערכת.
השיטה הזו פשוטה. כל מה שצריך זה לכוון את השאלה שלנו לחלק הגוף שסובל, או לחוויה עצמה שקרתה לנו, ולשאול: מה באת ללמד אותי? מה אתה מנסה להגיד לי? ואז להקשיב למסר.
יש בשיטה הזו גם תועלת מעשית. ברגע ששיעור-נשמה נלמד, נעלם הסימפטום שבא ללמד אותו. אז ככל שנמהר ללמוד את השיעור, כך יעבור הקושי מחיינו ונתקדם הלאה.
4. אחרי המעשים נמשכת התודעה
הנטייה הטבעית שלנו בזמן בלבול היא לנתח ולחשוב. אבל לרוב זה פועל כמו גלגל-מכונית שמחופר בחול: ככל שלוחצים על דוושת הגז כדי לצאת מהבור, הגלגל רק מסתובב ומתחפר עמוק יותר. במקום לשקוע עמוק יותר ויותר ב'לופ' מחשבתי שלא מחלץ אותנו מהבלבול, אפשר למצוא הקלה זמנית באמצעות העברת הפוקוס שלנו מחשיבה לעשייה.
אפשר לעצור את שטף המחשבות ולהגיד לעצמנו: עכשיו לא הזמן לחפש תשובות. אלה יגיעו בהמשך. עכשיו אני מפסיקה לחשוב על זה ומחליפה את האנרגיה שלי באמצעות עשייה. לא משנה אם העשייה הזו היא ביצוע מספק של משימות מתוך רשימת המטלות שלי, או פעילות פנאי שעושה לי טוב, כמו ספורט או בילוי. העיקר שהגוף עובד ולא המוח. כשאהיה עסוקה בעשייה של משהו חיובי ונעים, התודעה שלי תימשך לשם ואז האנרגיה שלי כולה תהפוך לנעימה יותר.
שיטות לשינוי תודעה באמצעות הגוף: https://www.kolothamalakhim.com/post/יום-נאחס-איך-להעלות-את-התדר-מהר
התועלת בשיטה הזו היא לא רק הקלה ושחרור מהמועקה של החשיבה הכפייתית. יש גם בונוס: אם אני בוחרת להיות בעשיה ולא בחשיבה, אני משחררת את נתיבי התנועה במוח שלי, ואז כשהמקום בראש פנוי, התשובות שאני כל-כך משתוקקת להן יכולות להגיע אלי באופן אינטואיטיבי.
לנשמה שלנו יש חבל טבור אנרגטי שקושר אותה תמיד לממדים העליונים, משם האני העליון שלנו מנווט אותנו באמצעות תחושות בטן, אינטואיציה וידיעה פנימית. דווקא כשמשחררים את המוח, את כל החתירה-למסקנות-באמצעות-מחשבות, אז יש מרחב פנוי לתודעה העליונה שלנו לשלוח לנו הבנות. כך אין צורך לרדוף אחרי הבהירות, היא מגיעה אלינו בזרימה טבעית של אנרגיה מלמעלה, בערוצי הנשמה.
5. למה לא ברור לי
במצבי בלבול, כדי להשיב לעצמנו את האיזון כמה שיותר מהר, אנו נוטים למהר לפן המעשי, להזדרז ל-problem-solving, לנסות מיד לפענח מה הפתרון. אנו נאחזים בשורה התחתונה: לעזוב את העבודה או לא? לעבור דירה או לא? מה ללמוד באוניברסיטה? ואז אנחנו נשארים לכודים במעגל הבלבול, כי אנחנו באמת לא יודעים מה לעשות.
במקום זאת, אפשר לנסות לברר: מדוע אין לי בהירות?
הרי אם היה מדובר בכל שאלה אחרת, היה ברור לי מה אני רוצה. אז מה כאן מסתיר לי את האמת, מה מפר את האיזון הטבעי שלי? למה לא ברור לי?
אם יש משהו שמסתיר לנו את הבהירות הטבעית, כדאי שנזהה אותו ונפנה אותו מדרכנו. האם זהו פחד? חוסר אומץ? לעתים קרובות הפחדים שלנו משתקים אותנו מלראות את האמת. אנחנו חוששים מפני ההשלכות שלה, ולכן מבצעים 'נתק' מהרגשות שלנו, וכך מטשטשים את האמת לעצמנו באמצעות בלבול. לדוגמא, אנחנו מפחדים לעזוב את העבודה, למרות שלא טוב לנו שם, ולכן אנחנו נשארים בתחום-הנוחות של הבלבול, שם אנחנו לא נדרשים לקום ולעשות מעשה אמיץ.
הרגלים קבועים של הקשבה פנימית ומודעות עצמית מונעים מראש את רוב הבלבול. מה שמחלץ אותנו משם הוא האומץ להקשיב לקולות הפנימיים, ולהודות באמת בפני עצמינו.
6. שפת הסימנים
אם אנחנו רוצים תשובות והדרכה כאן ועכשיו, אפשר תמיד לקבל הקלה וסיוע מהצוות הרוחני שלנו. כל מה שצריך לעשות זה לבקש הדרכה באמצעות סימנים.
כדי להבין מהי שפת הסימנים ואיך להשתמש בה, כנסו לכאן:
* * *
כבני-אנוש, תגובת הרפלקס שלנו לבלבול היא אי-נוחות, שגורמת לנו לחפש הקלה מידית. אנחנו רוצים להבין את הכל ומהר, אך לא תמיד אפשר או כדאי לפזר בכוח את הערפל. לעתים עדיף להרפות את שריר ה'חייב להבין עכשיו מה קורה לי', לוותר זמנית על הצורך שלנו בוודאות, ולסמוך על התשובה שתגלה את עצמה תוך כדי הליכה.
קשה לשחרר, קשה לשהות עם הבלבול. אך במקום לתסכל את עצמנו במרדף אחרי התמונה המלאה כשהיא עדיין לא גלויה, אפשר בינתיים להסתפק בהתבהרויות קטנות, נקודתיות, שעוזרות לנו לעבור את היום. מקווה שהשיטות הנ"ל יהיו לעזר.
בלבול נעים ומועיל,
אפרת.
Comments