השרשרת: ריפוי פריחה מסתורית

כרמל מצביעה בתסכול על צווארה, שמכוסה פריחה אדומה, סביב כל בסיס הצוואר.

אני משתגעת, היא מכריזה. בכל פעם שאני עונדת שרשרת, תוך כמה דקות אני מתחילה להתגרד, ואז מופיעה הפריחה. אני מורידה את השרשרת, וזה ממשיך לגרד בטירוף. הפריחה עוברת תוך כמה ימים, ואז חוזרת שוב ברגע שאני עונדת שרשרת. ככה כבר כמה חודשים. אני לא מבינה למה זה התחיל פתאום, ואיך להיפטר מזה. מה יש לגוף שלי נגד שרשראות??

אני עוצמת עיניים ומבקשת הדרכה מהצוות הרוחני של כרמל.

אני נלקחת לגלגול קודם שלה, לתקופת חיים אחרת. מרגישה שיש משהו כבד ומעיק על הצוואר שלי. טבעת ברזל עבה וגדולה מהודקת סביב צווארי, מחוברת לשרשרת ענקית שעשויה חוליות-חוליות של ברזל שחור. מובילים אותי עם השרשרת הזאת, כמו חיה. מי אני? איך הגעתי לכאן?

אני מרגישה שמדובר בתקופה קדומה, בתרבות שונה מאד מזו של היום. יש עבדות וניצול. יש בני אדם שנחשבים רכוש, ומותר לעשות בהם הכל.

אני בחלל שנראה כמו אסם, קשורה לקיר באמצעות שרשרת הברזל הכבדה, החונקת. היא קצרה, ולא מאפשרת לי להתרחק מהקיר יותר ממטר. כמה זמן אני כך? ימים. שבועות. האם אני בעבדות? בשבי? מי עולל לי את זה? ולמה?

אני שואלת איך הכל התחיל, ונלקחת לשדה פתוח. אני נערה צעירה, משוטטת, מטיילת לי לבד בטבע. התרחקתי מהכפר בלי לשים לב, מרוב שהייתי שקועה ביופי שסביבי. איזו טעות. אני חשופה ופגיעה, אך לא מודעת לסכנה. רגע אחד אני מטיילת להנאתי ורגע אחר-כך אני נחטפת על-ידי כמה אנשים. הם לוקחים אותי למתחם מבוצר. שם קושרים אותי אל הקיר עם השרשרת הכבדה.

אין לי תקשורת עם השובים שלי, ולא ברור מה הם רוצים לעשות אתי. הזמן עובר, ואני תמיד עם השרשרת, מחוברת לקיר. אני לא מנסה לברוח ולא מתנגדת, ברור לי שאין סיכוי לצאת מכאן. הברזל הכבד סביב צווארי גורם לי סבל נוראי. מדי פעם מוציאים אותי לטיול קצר בחצר, לנשום אוויר בחוץ.

במצודה הזו יש רק גברים. הם לוחמים, לא ברור לי של איזה צבא או מדינה. יש להם מנהיג, אולי מפקד עליון, איש מבוגר וחשוב מאד בעל עיניים חכמות וטובות. הוא חולף על פני באחד הימים, כשאני מובלת בשרשרת בחוץ. הוא רואה אותי ולא אומר מילה, אבל המבט הרציני שלו מתעכב עלי לכמה רגעים.

כעבור כמה ימים אני נלקחת שוב החוצה בשרשרת הכבדה. אבל הפעם אנחנו לא נשארים בחצר, הפעם מובילים אותי אל מחוץ למצודה. אני הולכת בלי לדעת לאן ולמה. אנחנו מגיעים לחוף של ים או אגם. המנהיג המבוגר בעל העיניים הטובות מחכה לי שם. יש שם סירה קטנה. החיילים שהוליכו אותי אל החוף מורידים את השרשרת מעל צווארי והולכים. אני נשארת לבד עם האיש, מבולבלת.

הוא מחייך אלי בחמימות אבהית. את חופשיה. הוא מצביע על הסירה הקטנה שמחכה לי, עם מים ואוכל וכמה בדים מגולגלים, צידה לדרך.

אני מהססת לרגע, לא בטוחה מה עלי לעשות. המבט החומל בעיניו מקשה עלי להיפרד. אני מפחדת ללכת לבד אל הלא-נודע, אני רוצה להישאר כאן, תחת הגנתו. הוא חוזר על המילים, את חופשיה.

אני מבינה שלא אוכל להישאר שם. אני חייבת להציל את עצמי ולקבל את ההצעה שלו. בלב כבד אני עולה על הסירה וחותרת. הגלים נושאים אותי משם, לחופשי.

הצוות הרוחני מסביר לכרמל שהזיכרון הטראומטי הזה מעברה הנשמתי גורם להתפרצות המוזרה על עור הצוואר שלה. אבל מה גרם לזה לעלות דווקא עכשיו? אני שואלת.

בגללו, אני מקבלת בתשובה. אני מרגישה תחושה מוזרה שהאיש החכם והנדיב הזה מוכר לי, כלומר מוכר לכרמל. שומעת את השם גדעון.

מי זה גדעון? אני שואלת את כרמל.

נשימתה נעתקת. הוא מרצה שלי! התחלתי ללמוד אצלו השנה. הוא מורה מדהים.

הצוות הרוחני של כרמל מסביר שזו הסיבה להתפרצות הפתאומית של הפריחה על צווארה, דווקא בתקופה הזאת. המפגש המחודש בגלגול הזה עם הנשמה של המנהיג טוב-הלב ההוא, כשהפעם הוא בדמות של גדעון, גרם ל'טריגר' שעורר והעלה את הזיכרון הקדום ממעמקי התת-מודע שלה. טראומת השרשרת האיומה ההיא התעוררה לחיים, והצוואר שלה מגיב בכך שהוא דוחה כל שרשרת שמונחת עליו.

הזיכרון הזה עלה אל פני השטח בגלגול הזה כדי להירפא ולהשתחרר לתמיד. ואכן כך יקרה, עכשיו שהסיפור כולו עלה אל המרחב המודע, ונחווה שוב באמצעות ההיזכרות הזאת. כך הוא משתחרר מהמערכת האנרגטית לתמיד.

כדי להירפא מהפריחה אין צורך בפעילות מכוונת כלשהי. עצם העלאת הזיכרון הקדום תרפא את המנגנון התגובתי של הגוף, שחווה כל ענידת שרשרת כטריגר לטראומה ההיא עם שרשרת הברזל. המנגנון התגובתי הזה יעלם והגוף יחזור למצב מאוזן.

כשאני מסיימת את התקשור ופוקחת עיניים, אני רואה שכרמל נרגשת.

גדעון הוא המרצה האהוב עלי! הוא בדיוק כמו שתיארת אותו, אבהי וחכם וטוב לב. הוא פותח לנו את הראש לאפיקים חדשים. כשאני חושבת על זה, יש קו דמיון מאד חזק בין מה שקרה אתו שם לבין החיים האלה. שם הוא שחרר אותי פיזית משבי נוראי, וכאן הוא משחרר אותי מנטלית. הוא מלמד אותי דברים שמרחיבים את הדעת ומוציאים אותי לחופשי במובן הרוחני. הוא עוזר לי להבין המון דברים על העולם ועל עצמי. כל הסמסטר אני מלאה תודה אליו, אבל עכשיו הרבה יותר!

מאז הפגישה עם כרמל חלפו ארבע שנים. הפריחה נרפאה, כרמל חזרה לענוד שרשראות וממשיכה לעשות זאת עד היום. הפריחה לא חזרה שוב.